מקומו של הפרט במציאות המשתנה

בן של חברה שלי למד במשך 5 שנים את מקצוע הביוטכנולוגיה. כדי להתקבל למחלקה.

הוא היה צריך ציונים עם ממוצע גבוה. להשיג "ויטמין p " ולעבור תקופה של מתח  רב עד שהוא התקבל.

הוא סיים בהצטיינות יתרה. ובמציאות לא הייתה לו עבודה בתחום. מיואש, מתוסכל  נסע לעיר הגדולה ועבד שם פקיד בדאר…. לפרנסתו. זה מה שהיה ניתן להשיג.

איך להבין את המציאות הזו? מה השתנה מאז שאנחנו ידענו  איזה מקצוע אנחנו רוצים, ציירנו לעצמנו את הדרך את המטרה את האמצעים – וידענו  שבתום כך וכך שנים נשיג את המטרה שלנו.

בהדרגה, החברה המערבית מתחילה להפנים  שתם העידן שבו יכולנו להציב לעצמנו מטרה…לתכנן את כל המהלכים….ובסופן  של דבר גם לממש אותה באופן אינדוידואלי.

ואכן הזמנים משתנים. אורח החיים מקבל משמעות אחרת, סדרי העדיפות משתנים במהירות, מקצועות מסורתיים הולכים ונכחדים, ואת מקומם תופסים מקצועות חדשים לחלוטין.

אנחנו פוסעים אל הלא נודע.

וזה מכניס לחיינו בלבול לא קטן. מערער את המסגרות הקיימות, והאדם הפרטי הולך לאיבוד  בסבך  הצמתים  שבפניהם הוא עומד, ומתחיל החיפוש  אחר משמעות החיים.

אז מה מציעה החברה המערבית?

מחקרים רבים עוסקים בשאלה " מהו האושר", מהי הנוסחה לחיים  החדשים שהעידן החדש מזמן לנו.

הנוסחה המוצעת על ידי המחקרים היא  שיש לחפש את  המשמעות בקבוצה.  כלומר לזהות  פרוייקט או נושא שמעניין אותי  ומעניין גם קבוצת שייכות מסויימת, לחבור אליה  ושם ללמוד  את כללי השייכות לקבוצה הזו, וביחד להגדיר את המטרה, לתכנן  את המהלכים ולעבוד ביחד על יישום התכנית עד שמגיעים לתוצר המוגמר – שהוא תוצאה של פעולה משותפת ומערכת יחסים מתגמלת בתוך הקבוצה.

ואיך ליישם זאת?

זה מתחיל במערכת החינוך כדי להשתלב במציאות החדשה. יש ללמד בבתי הספר ובתי החינוך למיניהם את  "סוד" מערכת היחסים  התקינים בקבוצה. מערכת יחסים שבנוייה על התחשבות ודאגה הדדית, מערכת יחסים שמכבדת באופן שווה את האדם כאדם,  ומתגמלת ערכית מי שמצליח לתרום  את חלקו לטובת החברה. כיוון "שלא טוב היות האדם לבדו".