השאיפה לשיפור בלתי פוסק…

נדיר למצוא אנשים שמרוצים ממצבם הקיים. לרוב, אנשים טוענים שיש להם פחות מדי ולו רק היה להם איקס וואי וזד הם היו הרבה יותר מסופקים, פחות ממורמרים. אם רק היה להם יותר כסף, בית עם גינה, חופשה באיי סיישל או פחות כמה קילוגרמים לשאת. אז הם יכלו להיות יותר שמחים ולנשום לרווחה. האמנם?

השאיפה לשיפור בלתי פוסק של איכות החיים נובעת מהטבע שלנו, הרצון לקבל הנאה ותענוג וכמה שיותר. הטבע שמניע אותנו אל עבר הרמוניה ותענוג באופן מחויב ואינסופי. חוסר הסיפוק התמידי הוא דבר חיובי מאוד, הוא המנוע שדוחף אותנו להשתדרג ולהתפתח ולא לדרוך במקום. אם היינו מרוצים מהמצב הקיים היינו כמו דומם שאין לו צורך לזוז ולא לשנות דבר, רק לשמור על צורתו הנוכחית.

אך האם השינויים החיצוניים, אלו שנדמה לנו שאנחנו חייבים להשיג, הם אלו שיביאו אותנו אל מחוז חפצנו הנכסף? לפי דברי חכמים, עוד מראשית הימים, האדם נוצר לתכלית אחת ויחידה. האדם נברא על מנת להגיע לאהבה אינסופית לכל הבריות ואל הבריאה כולה. אהבה שאינה תלויה בתענוג הרגעי שמורגש בו או לא, אהבה שהכי דומה לאהבת אם לילדיה. לא כמו שאוהבים דגים, לא על מנת להפיק תענוג עצמי ממושא האהבה, אלא כדי ליהנות לו באמת ולהסב לו נחת רוח, שמחה ותענוג.

המטרה לשמה אנו חיים היא להתעלות מעל האגו שמכריח אותנו להיכלא ברצון לנצל את הכל למען הנאה עצמית, ולאהוב באמת, בלי גבול. אז, כשנבקש לעשות זאת, נגלה את עצמנו באמת מאושרים, חופשיים מהאגו, נקיים מתלות קטנונית ומלאים בשמחה, כוח ואהבה. אדם שמכוון את עצמו בכל רגע אל עבר אהבת הזולת מגלה שהמצב הנוכחי שלו הוא המצב המושלם! אין צורך לשנות דבר אלא את התפיסה שלנו בלבד. רק לרצות לאהוב ולשאוף לשם בכל הכוח ובכל מצב.

מי שבאמת הולך בדרך הזו ומממש את דברי החכמים, מגלה שהוא כבר נמצא במצב הכי טוב שיש, ושהכול מדויק ונברא במיוחד עבורו, כדי שהוא ימשיך ויבקש בלי סוף, רק לאהוב עוד ועוד.